הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ נ' נוימן ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעות תביעת שיבוב על סך של 3,312 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחה בתאונה שארעה ביום 23.2.2010. לטענתה, עת נסע המבוטח ברחוב אנטוקולסקי בתל אביב, שהינו רחוב חד סטרי, יצא לפתע רכב הנהוג על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת"), בלא שנתן זכות קדימה ופגע בצדו השמאלי של רכב המבוטח, אשר נהדף לעבר רכב חונה. עקב התאונה נגרמו לרכב מבוטח התובעת נזקים שהוערכו על פי חוות דעת השמאי בסך של 5,588 ₪. התובעת שילמה למבוטחה סך של 2,829 ₪ (סכום הנזק בניכוי השתתפות עצמית) וכן, נשאה בשכ"ט שמאי בסך ₪ 401 ₪.

2.הנתבעות התגוננו מפני התביעה וטענו כי הנתבעת יצאה מחנייה וכשהייתה כבר באמצע יציאה מחנייה, כאשר מחצית מרכבה בלט אל תוך הכביש, הגיע רכב מבוטח התובעת במהירות גבוהה ופגע ברכבה בחלקו הימני קדמי והמשיך ופגע ברכב נוסף שעמד בצד ימין.

3.במהלך הדיון שהתקיים בפני היום נחקרו נהג התובעת, הנתבעת ועדה נוספת מטעמה, שנסעה עמה ברכב בעת שארעה התאונה.

4.במהלך חקירתו הראשית חזר נהג רכב התובעת על הטענות שהועלו בכתב התביעה והבהיר כי נסע בזהירות ובשלב מסוים, יצאה הנתבעת לכביש מחניה בהפתעה גמורה, הוא לא הצליח לבלום ורכבה של התובעת פגע בו וגרם לו לפגוע ברכב שחנה בצד השני. בחקירתו הנגדית אישר נהג התובעת כי מדובר ברחוב צר ולטענתו, נסע במהירות של כ-25 קמ"ש ולא הספיק לראות את הנתבעת טרם יציאתה מהחניה.

הנתבעת העידה כי מדובר ברחוב המוכר לה היטב, היא אותתה, החלה לצאת מהחניה ופתאום הרגישה במכה רצינית בדלת הימנית. הנתבעת אישרה כי מדובר ברחוב ישר וארוך וכי שדה הראיה שלה מגיע עד לסוף הכביש (עמ' 3, שורה 9 לפרוטוקול). העדה מטעם התובעת לא הוסיפה דבר בעדותה.

5.אין חולק, כי הרחוב בו ארעה התאונה הוא רחוב חד סטרי צר, אשר מכוניות חונות בו משני צידיו. משעה שהנתבעת יצאה מהחניה, מוטלת עליה החובה ליתן זכות קדימה לנוסעים בכביש (ראה תקנה 64(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961). מאחר ואין חולק כי שדה הראיה של התובעת היה רחב, הרי שבמידה והייתה מסתכלת במראות הרכב, כטענתה, ובודקת היטב את מצב התנועה בכביש, כפי שמוטל עליה לעשות, הייתה מבחינה ברכב מבוטח התובעת, כשהוא מגיע מאחוריה. אני קובע, אפוא, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, שעה שיצאה מהחניה בחוסר תשומת לב, מבלי לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת לוודא כי הכביש פנוי.

מאידך, עיון בתמונות שצולמו בזירת התאונה מעלה כי התאונה ארעה שעה שרכבה של הנתבעת הספיק לצאת לאמצע נתיב הנסיעה. מוקדי הפגיעות ברכבים - פגיעה בכנף ימנית שמאלית של רכב מבוטח התובעת ופגיעה בחלק הקדמי של הדלת הימנית ברכבה של הנתבעת - מצביעים אף הם על כך שרכבה של הנתבעת כבר היה בשלב מתקדם של היציאה מהחניה, בעת ארוע התאונה. רכבה של הנתבעת הגיע עד לאמצע נתיב הנסיעה טרם ארוע התאונה, במרחק מהמדרכה בצידה חנה. במצב דברים זה, יש טעם בטענת הנתבעות לפיה, לא מדובר בהתפרצות פתאומית של רכב הנתבעת לכביש, כטענת נהג התובעת. אין גם מקום לקבל את טענת נהג התובעת לפיה, נהג במהירות כה איטית של 25 קמ"ש, שכן אז יכול היה להבחין ברכב היוצא מהחניה (ומגיע לאמצע הנתיב) מבעוד מועד. סביר להניח, כי נהג התובעת נהג במהירות גבוהה יותר ואף הוא לא נקט באמצעי זהירות מספיקים המתאימים לתוואי הדרך בה נסע, שאחרת היה מבחין ברכב הנתבעת בשלב מוקדם יותר ולא רק עם הפגיעה בו, כטענתו.

6.לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת נושאת בעיקר האחריות לתאונה, בשיעור של 85% ואילו נהג התובעת, נושא באשם תורם בשיעור של 15% לארוע תאונה.

7.לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 2,815 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום פועל. בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעת את אגרות התביעה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 870 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"א, 28 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.